שרירי הנפש: מבט על כאב נפשי בחינוך שיחה עם פרופ' נמרוד אלוני

והה : עב מו ע ב הה בס הלך 154 שהכתה במלוא עוזה . דפני הייתה כבר אחרי אשפוז אחד, השיחות בינינו נסבו בעיקר על הכאבים, על הטיפולים ועל הסיכוי שדברים ישתפרו ( או לא ) בקרוב . בדרך לפגישה עם אלוני שתקנו לא מעט . האווירה הייתה קשה, והבשורות הטובות מיאנו מלהגיע . איך מפנים מקום לשיחה על כאב נפשי ואובדנות של אחרים כשהכאבים הפיזיים והנפשיים שלנו דופקים בדלת כל כך חזק . כשאני קורא את השיחה עם אלוני בדיעבד, אני מתקשה להבין איך בכלל ניהלנו אותה במצב הקשה של דפני . אני זוכר את דפני מדברת על האפשרות לראות אמת, להכיל ולהחזיק, ואת התחושה שהיא מדברת לא רק על התכנים שעלו בשיחה, אלא גם על דברים שקשורים להתמודדות שלה . דפני — נמרוד, הגענו אליך אחרי שיחה עם רמי אלוני, שליווה את תחילתה והמשכה של הדרך שלי במניעת אובדנות בקרב בני נוער . זה משהו שאני מרגישה בו שליחות רבה, ופתאום רמי הגיע עם הארה ואמר לי — "את יודעת, דפני, כל מה שאנחנו עושים בחינוך זה מניעת אובדנות למעשה, הכול קשור לזה . אם לתלמיד תהיה רווחה נפשית הוא לא יחשוב על אובדנות" . בני נוער הם קבוצת סיכון גדולה לאובדנות, אולי הכי גדולה, והיא בידיים של ...  To the book