לאחר שלושים שנה

164 והוא אמר : "הנה, את עומדת עליה . " אמרתי : "אני רוצה לבוא מחר בבוקר כדי לראות את האדמה באור היום . " "בסדר," הוא ענה . כעסתי בתוך תוכי : איך הוא מצפה שאראה את האדמה בחושך ? אבל הלב אמר לי : קחי את האדמה הזאת, אותה חיפשת תשע שנים . החלטתי . למחרת בבוקר התקשרתי לפואד ואמרתי לו : "קח אותי לראות את האדמה, אני מרגישה אותה, אני חושבת עליה . " תוך חצי שעה פואד היה אצלי . ירדנו מהכפר ועלינו להר . הנוף היה קסום . פתאום פואד עצר את המכונית ואמר : "זה כאן . " זו האדמה . הסתכלתי סביבי והלב אמר לי : אותה חיפשתי, אותה מצאתי . כמו גבר שמחפש אישה . הסתכלתי מקצה השטח הפונה אל השביל המתפתל מהכפר אל הוואדי, ועד למעלה . דמיינתי לעצמי איך אחיה כאן על ההר, כל יום וכל הזמן אראה את הוואדי, הנחל וההרים, ואת הים מבצבץ ביניהם . הנה הניבוי שלי מתגשם . ראיתי אנשים עומדים במעלה ההר, מחכים שאברך אותם . בלי לחשוב פעמיים אמרתי : "אני לוקחת אותה . " ב- 15 בינואר 2015 שמתי את הדגל באדמה הזו . קניתי קרוואן, העברתי לשטח האדמה את החיות והתחלתי לבנות את החווה, בידיעה שזה המעבר האחרון שלי . הגעתי . אני יושבת על ההר, צופה...  To the book