לקראת גיוס

137 האימוץ חשובה . זה לא עניין פורמלי בלבד . הלכנו למסעדה בטיילת שהיינו בה ארבע שנים קודם לכן, כשחזרנו מבית המשפט עם צו האפוטרופסות . אחרי הסלט הגדול שלה והשניצל וצ'יפס שלי, אכלנו את הקינוח האהוב עליה - עוגת תפוחים חמה עם גלידה, והמשכנו לשבת ולדבר במשך שעה ארוכה . עד לגיוס של אנג'י נותרו ימים ספורים . היא דיברה על ההתרגשות ועל החששות . הופתעתי כשאמרה שהכי מפחיד אותה זה איך היא תיראה, כי לא יהיה לה זמן לטפל בעצמה . גם הפעם התקשיתי להבין איך אנג'י, צעירה כל כך יפה ומושכת, שאנשים מביטים אחריה ברחוב, עדיין אינה מרגישה ביטחון במראה שלה וחושבת שיש צורך בהשקעה ובטיפוח אינסופיים כדי שתיראה טוב . היא הסבירה שכשהיא מרגישה רע עם עצמה, היא חשה שהיא לא בתוך הגוף שלה ומרגישה צורך לברוח ולא להיראות, והרי בצבא היא לא תוכל לברוח . "אם ארגיש טוב עם עצמי, אוכל לעשות כל מה שארצה ואסתדר עם המסגרת, המשמעת והחברה . יש לי עוד דרך ארוכה עד שאני אגיע לביטחון הזה," אמרה . ואחרי הרהור קל הוסיפה בנחישות : "הדבר הראשון שאעשה בצבא, זה למצוא לעצמי חבֵרה . " 137 138 הגענו להדסים בזמן, למרות שנסענו בשנטי . כשיצאתי מהאו...  To the book