שש־בש באוויר

103 אחת בלילה . היה זה בסופה של שבת כבדה . אנג'י התאוששה מאנגינה קשה ואני מכאב ראש ומשבוע של מריבות בלתי פוסקות בינינו . ללא הכנה מוקדמת היא פתחה בשיחה . "את יודעת שאני קשורה אלייך . כנגד רצוני אני קשורה אלייך . אני לא יודעת מה אני אעשה בלעדייך," אמרה . ומה זאת אהבה, היא שאלה אותי, האם להיות קשורה זאת אהבה ? החלטתי לנצל את ההזדמנות כדי לדבר על הקשיים שלה . "אני לא יכולה להסתדר עם אנשים, כל החיים אהיה לבד . אולי הבעיות האלה הן בגלל אמא שלי, שתמיד עבדה ואני הייתי תמיד לבד . " בזהירות רבה אני מעלה את נושא הטיפול הפסיכולוגי . כפסיכולוגית בעצמי, זה נראה לי הדבר הטבעי, הנכון ואפילו ההכרחי . אבל היא קושרת טיפול פסיכולוגי עם שיגעון . לשמחתי אנג'י הקשיבה, אמרה שבהרבה דברים אני צודקת, ביקשה לדעת אם טיפול באמת יכול לעזור והעלתה גם את נושא ההוצאה הכספית . אמרתי לה שזו הוצאה בעדיפות ראשונה, והיא שאלה : "באמת ? ! מה נקבל מזה ? " "את האושר שלך . " "בעי"ן או באל"ף ? " "באל"ף, כמובן . " "את יודעת, אני אדם שלא מרגיש, שאין לו רגשות, את יודעת את זה, ארי ? אין לי רגשות . אף פעם לא אהבתי . ״ "אל תבלבלי במוח...  To the book