22 מה למבוכה, לפער בין הזרות של אי-ההיכרות ובין האינטימיות של כוונת המפגש . אך שום דבר לא הכין אותי לפגישה הזאת . נפגשנו כדי לראות אם אנחנו רוצות להיות משפחה, אם היא רוצה בי כאם ואם אני רוצה בה כבת . במה מתחילים ? בחרתי בהתעלמות . שאלתי על דברים אלה ואחרים, אבל אריאלה לא נתנה לי להמשיך בכך זמן רב, וניגשה ללב העניינים . "יש לך בעל ? " "לא," עניתי בנימה מתנצלת . "זה טוב," היא אמרה, ״עם בעלים זה לא מסתדר . ״ זה היה משפט מרגיע, אבל האם הייתה כאן גם תקווה להבטחה סמויה שכך זה יישאר, שגם בעתיד לא יהיה לי בעל או בן זוג ? "אמרו לי שאת אישה לבד ורוצה מישהי שתהיה לך לחֶברה, זה נכון ? " "לא אריאלה, זו העמדה לא נכונה של הדברים . אין לי ילדים משלי כי לא יכולתי ללדת, ואני רוצה להיות אמא למישהי שרוצה אמא . " "כך חשבתי," אמרה . היא הובילה את השיחה, ואני שאבתי ישירוּת ממנה . לקראת סוף הפגישה שאלתי איך נראה לה ההמשך, האם היא רוצה שנמשיך להיפגש ולבנות את הקשר שלנו . היא אמרה שהיא רוצה . בחודשים הבאים היו לנו כמה פגישות . אריאלה באה לביתי - תחילה לשעות אחדות, אחר כך ללילה, עם חברה - ואני ביקרתי אצלה בהדסים...
To the book