* לטעות בו" . מתוך קריאת הטקסט הפרוידיאני אנו למדים על האלמנט הבסיסי שקיים באהבה הורית . פרויד כתב את הקטע הזה ב- 1914 . היום, במילים יותר פשוטות, אני יכולה לנסח מחדש את המאוויים שפרויד מדבר עליהם כמאוויים שנשארו פצועים . אלה המאוויים הילדיים של ההורה שמביע משאלה להגשמתם, במילים אידאליות כמו "שיהיה נסיך חלומותיה של אמא", שיהיה "גיבור של אבא" . חשוב להתבונן במשאלות הלא מודעות הללו לא כבאידאל תרבותי, אלא כברישום סובייקטיבי של כאב ספציפי אצל כל אחד מההורים : מה נרשם אצל ההורה כדבר שלא ממומש, אשר דורש מימוש דרך הילד . במילים אחרות : מה רשם ההורה כחֶסר בהורות של הוריו שלו, ביחס למה הוא שפט את הנתינה של הוריו שלו כחסרה . זהו המעיין הבלתי נדלה של ההורות שלו . אביא לדוגמה מקרה שממחיש את הדברים האמורים . שי הגיע לטיפול בהיותו בן שתים-עשרה, לאחר שכבר בכיתה א' התגלו אצלו קשיים ברכישת הקריאה והכתיבה . הוא הופנה לאבחון והוגדר כילד הסובל ADHD-מ . הוא החל לקבל טיפול בהוראה מתקנת וחל שיפור בקריאתו . בהיותו בכיתה ב', עבר אבחון פסיכולוגי ומאז החל לקבל טיפול תרופתי להפחתת הפרעות הקשב . אמו סיפרה שבכיתות ...
To the book