הילד

וגם מתבוננת באופן שבו הוא נושא את משקלה של המפה הלא מודעת . מתוך הניסיונות של הילד להיענות לדרישות הלא מודעות של הוריו נוצר פיצול שאינו מאפשר לילד להרגיש את עצמו, להיות 'עצמי' . הוא נלכד בתוך העולם של הוריו בניסיונות לספק אותם וכך מתרחק מתחושותיו הוא . כשהוא אינו נענה לדרישות הוריו, הוא מרגיש שהוא מאבד את אהבתם ושהוא "לא בסדר" . לאחר מכן הוא מתאמץ לתת את מה שנראה לו שהוריו רוצים, ובכך להחזיר לעצמו את אהבתם, אך תמיד נשאר מעין רווח שבו הוא מרגיש את בדידותו . מן הרווח הזה תוקפים אותו הפחדים . זהו אינו אירוע חד פעמי, אלא אירוע חוזר שמתרחש שוב ושוב לאורך כל הגדילה שלו . הילד מנסה להגשים את המשאלות המשתקפות אליו מתוך עיניהם של אמו ושל אביו ופועל מתוכן . כך נוצרת דיאלקטיקה נטולת שם, שעלולה להוות בסיס להיווצרות סימפטום או להיווצרותה של פתולוגיה רחבה יותר . ההורים הם המכניסים את הילד לעולם של משמעויות, הם מעניקים לילד את משמעות הקיום שלו, את הפתרון לחידה מי הוא בשבילם . בהקשר זה, אני מתעניינת במשקל של ההורים יותר מאשר בכוחות נוספים המעצבים את הילד, כמו תורשה או אנשים אחרים בסביבתו וכדומה . הנחת...  To the book