המטפל העובד עם הילד והוריו

יעבוד עם ההורה ועם הילד . הדרכתי מודרכים רבים בהתאם לדרך זו, וגם הם חוו את תרומתה המשמעותית למטופליהם . נוכחתי שהטיפול הפסיכואנליטי שדוגל בטיפול בילדים בלי פגישות עם הוריהם, מהטיעונים שהבאתי קודם, מגביל אותי באופן שמצמצם את הריפוי שאני יכולה להציע למטופליי . מניסיוני, נוכחותם של ההורים מורגשת מהרגע הראשון של הפנייה אלינו . ההתרחשויות עם ההורים באות לידי ביטוי ברגעים הקטנים, בשוליים של הפגישות עם הילד : ההורה עומד בפרוזדור רק כדי לשאול שאלה, או שולח הודעות בטלפון סביב נושאים שהם רלוונטיים לו, כמו התשלום, שינוי שעות וכדומה . לא פעם קורה שבסוף שעה טיפולית ההורה ממתין בחוץ ושואל "איך היה בפגישה ? הוא דיבר על מה שקרה לו היום בבית הספר ? " או לעתים דורש "אני מוכרח להיכנס אלייך לכמה דקות, היה היום נורא בבית," תוך בקשה שהילד יחכה בחוץ . ההורה כל הזמן מזמין התייחסות מצדנו . כשאנחנו עונים בחטף, אין לנו את המרחב הטיפולי לעבוד עם אותו הורה . קשה להכליל ולהציע תורה נוקשה סביב שאלות כמו מתי לראות את ההורים . חשוב לכבד את העיקרון לפיו הדרך הטיפולית משתנה ממטופל למטופל . בכל הקליניקה הפסיכואנליטית חשו...  To the book