הזמן השני

אותן - זה עיקר העבודה . נקודת המוצא שלנו היא שההורה הוא הסביבה המשמעותית שבה הילד גדל, ואנחנו מלקטים את המסמנים שקושרים את הילד להיסטוריה הספציפית של הוריו ; אך עדיין רוב הידע חסר, ההורה עוד לא משתף אותנו, והוא לא יודע שהוא יודע אותו . ברגע שנבנית הברית הטיפולית וההורה מרגיש שהוא מסוגל להיעזר בנו כדי להרחיב את האופציות ההוריות שלו, אנחנו יכולים להתחיל להשתמש בחומרים שבזמן הראשון יכולנו להתבונן בהם אבל לא לגעת . המעבר לזמן השני מתאפיין בהתקדמויות ובנסיגות קטנות מאוד, הלוך ושוב כל הזמן . יש מקרים שבהם המעבר לוקח רק מספר פגישות, ויש מקרים שבהם האפשרות לנוע בגשר הזה בין שני הזמנים, לשהות שם, מצריכה זמן ממושך יותר . במקרים האלה נוצרים סדקים עדינים שבהם, לפעמים לקראת סוף הפגישה, ההורה יכול לבטא את החפיפה בין החומרים הנפשיים של הכאב שלו לבין הכאב של ילדו . כך הולך ומתפתח הזמן השני . בזמן השני אפשר פתאום להיתקל בחזרה מובהקת להתנגדויות, כאילו שוב אנו נמצאים בזמן הראשון, אבל למעשה זה רק למראית עין . "אני עושה הכול ועדיין לא משתפר עם הילד, חזרנו למקום שהיינו בו," וכדומה . פתאום הילד חוזר לריב עם ...  To the book