|
|
34 על טבע האדם כל היבט בחיים המוסריים . זה מה שדארוול ניסה להראות, כשטען שנורמות מוסריות חייבות את כוחן בסופו של דבר לטעמים בגוף שני, שהיחסים המזמינים שיפוט מוסרי והופכים אותו לאפשרי הם יחסים המושתתים על נקודת המבט בגוף שני, ושמושגים חיוניים לחיים המוסריים — כמו אחריות, חופש, אשמה וגינוי — מקבלים כולם את מובנם בסופו של דבר מן היחס אני — אתה , שבו לנתינת טעמים ולקבלתם יש תפקיד מהותי . דארוול, שאימץ טיעון מפורסם של פיטר סְטרוֹסוֹן ועיבד אותו, מראה שרגשות כמו טינה, אשמה, הכרת תודה וכעס אינם גרסאות אנושיות לתגובות שאנחנו עשויים לראות בבעלי חיים אחרים, אלא דרכים שבהן הדרישה לשאת באחריות, המתעוררת בצורה ספונטנית בין יצורים המסוגלים להכיר את עצמם כ”אני”, 3 בגרעין הרגשות האלה טמונה האמונהמִית רגמת לשפ ת הרגש . בחירותו של הזולת — אמונה שאינה בת-צמצום, במובן זה שאיננו יכולים להיפטר ממנה מבלי שנפסיק להיות מה שאנחנו ביסודנו . כי אין אנו אלא מה שאנו איש לזולתו . היחסים מובנים בעצם האידיאה של האיש, שהוא גוף ראשון האחוז בתוך נקודת המבט בגוף שני כמו אבן שואבת בשדה מגנטי . כינוי גוף ראשון האמת המוסרית ...
To the book |
|
|