פרק ו: ייעוד מזרח־תיכוני גלוי

104 עוצמה, אמונה ודמיון “ניחן במתינות, צניעות, שכל טוב ויראת שמים חסרת פשרות”, כדברי אחד הפרופסורים שלו . המשימה שהוטלה עליו הייתה להצליח במקום שבו נכשלו פרסונס ופיסק, כלומר להקים תחנת קבע בעיר הקודש ולפעול בקרב היהודים המקובצים בה . “אמותינו העולות לרגל [ היו ] עולזות . . . אילו ידעו מראש . . . שבנותיהן ישיבו את הבשורה לירושלים ! ” קרא ברואר, ויצא ממסצ’וסטס בלב מלא ביטחון שיעלה בידו להסיר את “דגל הסהר האדום מדם” מעל חומות ירושלים ולהחליפו “בנס הלבן . . . של השלום” . אבל שלום לא מצא ברואר בארץ ישראל . הוא בא לארץ זמן קצר לאחר התבוסה הרת האסון של העות’מאנים בנווארינו ב- ,1827 שבישרה את התפוררות האימפריה . רוב המוסלמים בארץ ישראל באותו הזמן עדיין ראו בעצמם נתינים עות’מאנים נאמנים, ואנשי המערב, בין שהיו אמריקנים ובין שהיו אירופים, עדיין נחשבו בעיניהם ל”פראנקים” המאיימים על המדינה האסלאמית . כל ניסיונותיו של ברואר להזכיר לתושבים שצי ארצות הברית לא השתתף כלל בקרב נווארינו ושאמריקה בעצם מכבדת את הריבונות העות’מאנית, עלו בתוהו . ההצהרות הפייסניות בזכות התרבות האסלאמית שהשמיע בשעה שחילק את ספר...  To the book