בבואה ומובאה: בבואה של מקום ושל זיכרון

ב . בבואה של זיכרון ■ כאשר הוזמנו לתכנן קמפוס קרית חינוך באשדוד, שהועתק קודם לכן מימית לנווה דקלים — עמדה בפנינו שאלה מהותית : איזו דמות תשמר מדרך החתחתים שעברו, וכמה נכון יהא להציע מבלי לשכפל, להעתיק, למחזר או לשחזר . ■ ושאלה נוספת עד כמה להחליש את עוצמת העצב מבלי לטשטשו, עד כמה למנוע תופעת “נר זכרון“ ? “הנצחה“ או מושגים דומים . ■ חיזקנו, בכלים פשוטים ובשמוש במראות ובשקיפויות את הרצון ל“הביא מן העבר“ או “מן האוב“ באמצעים וירטואליים ובאמצעות הזכרון — את העיקרי, את המהותי . ■ אדריכל דניאל ליבסקינד עסק רבות בטפול בריק, בהעדר, סטיבן הול ביטא אותה תחושה בטיפולו ב“בית הכלום“, במאקוהרי טוקיו . ■ לא מעט אדריכלים נזקקו להגדרת ה“אין“, ה“חוסר“ ה“ריק“ או היפוכם ( אינסוף ב“קופסת מאנגר“ ) ■ הטיפול ב“אין“ — מסקרן . כיצד להציגו, לזוכרו, לשמרו, לעבדו, להטמיעו, ולהמשיכו . ■ להשגת כל זה קשרנו בבואות לרישומים מן העבר, למראות קיימות ולגופים המשקפים את המבנים הקיימים — לכדי עמעום מסויים — אך ברור דיו . ■ הצבנו קיר מראה שקוף בין המבנים העקריים באופן שישתקפו אך גם ישקפו באמצעות הדפסות ורישומים חלקיים, וברקע ...  To the book