דוד נופר — אדריכל בחיפוש מתמיד

השפה האדריכלית של נופר מציגה פעמים רבות מעין קולאז׳ של השפעות במודע ממסעותיו הרבים ביפן ובאירופה אחר האדריכלות העכשווית . אין הוא כבול לסגנון מסוים, עד כדי כך שאותו בניין הנבנה בשלבים שונים לאורך השנים ישקף לבסוף את הצורות המתחלפות בכל שלב . לעדותו של נופר עצמו, עבודתו מהדהדת את יצירותיהם של אדריכלים כדניאל ליבסקינד, מריו בוטה, סטיבן הול, רם קולהאוס, ז׳אן נובל, פיטר קוק, טויו איטו או סג׳ימה ( Sanaa ) היפנים ורבים אחרים . נופר אינו נרתע, בתהליך ההתפתחות והשינוי של עבודותיו, לדלג מהשראה אחת לאחרת . את העקביות התחבירית והסגפנות האדריכלית – הנדסית עליהם חונכנו בשלהי המודרניזם, זה שלקח את עצמו ברצינות יתרה — לא תמצאו בעבודתו ולא במקרה . ולבסוף בנימה אישית : אני מכיר את דוד מזה עשרות שנים, מאז התחלנו את לימודי האדריכלות בטכניון . ועל אף ששורשיו בעולם הדתי – לאומי, כבר אז היה יוצא דופן במרחב התרבותי בו גדל — חברה שאמנות בכלל ואדריכלות בפרט אינה בראש מעייניה . ואמנם נדיר גם היום למצוא בקרב קהילת האדריכלים אנשים מסורתיים . אולם אין כאן מקום לקלישאות : גישתו של נופר האדם לחיים בכלל — גישה ליברלי...  To the book