|
|
האירוניה של ניטשה 227 של הקיום בכללותו וגיבור כל הטרגדיות ; לאחר מכן, לפחות מתאמץ היה להוכיח עצמו כמקורב ליסוד המכריע והחשוב ביותר של הקיום - כפי שעושים זאת כל המיטאפיסיקאים המבקשים לשמור על כבודו של האדם, מתוך אמונתם, שהערכים המוסריים ערכי‑יסוד הם . מי שנטש את אלוהים, דבר ביתר שאת באמונה במוסר ( ר . ע . שם ) . לתפיסתו של ניטשה, מן הראוי שההכרה תהא בבחינת סולם דרגות לביטויו של הרצון לעוצמה . כלומר ככל שייתן האדם ביטוי לעוצמתו, כך יטפס בסולם הדרגות וככל שימעיט להשתמש בעוצמתו, כך ירד בסולם הדרגות ( ר . ע . 710 ) . תפיסה זו שמה את הרצון לעוצמה כמוטיבציה ראשית שבה צריכה ההכרה לעסוק, על אף חלקיותה והיותה פרספקטיבית, ולא לעסוק בהכרה, כאשר המוסר שמזיק לחיים הוא בבחינת מוטיבציה ראשית . השימוש המטאפורי של ניטשה בסולם דרגות מבטא לא רק מטאפורה שופנהאואריאנית שמבטאת טיפוס בסולם ושמיטתו בסוף הטיפוס ללא דרך חזרה . מטאפורה זו מבטאת אצל ניטשה את טיפוסו של האדם אל עבר העלאדם, ובהגיעו לשם אין לו שום צורך או רצון לחזור לערכים העדריים . הביטוי השני במטאפורה זו הוא בבחינת דגש על המימד הפיסיולוגי שבערכים המ...
To the book |
|
|