חלק ראשון - המסקנה היומיאנית ככלי לביקורת הניטשיאנית

21 כל דיון בפילוסופיה ספקנית אפיסטמולוגית מחייב להבהיר את עמדתו הספקנית של יום ששימש השראה לכל הפילוסופים הספקנים שבאו אחריו, ובפרט קאנט וניטשה . ניטשה עצמו מזכיר את יום תכופות בדיוניו על הספקנות בביקורתו על תורת ההכרה האמפיריציסטית והמטאפיסית בדיוניו השונים על עקרון הסיבתיות, מושג העצם, הנפש, אלוהים וההסבר הפסיכולוגי שיום מניח לכל הכרה - הסבר מסוג הרגל . לא אציג את כל תורת ההכרה היומיאנית, אלא רק את הספקנות שרלוונטית לדיונו של ניטשה כביקורת על ההכרה, שכן הספר אינו עוסק באפיסטמולוגיה היומיאנית אלא בהכרה הניטשיאנית, כשחלקו הספקני האפיסטמולוגי של יום הוא בגדר מבוא שמבהיר את הספקנות הניטשיאנית . ניטשה אימץ את הספקנות היומיאנית ככלי הנועד להראות מדוע לא ניתן לסמוך על ההכרה בבחינת גוזרת ודאות . כלומר ניטשה קיבל את נימוקיו של יום לתוצאה הספקנית שאליה הוא ערן אביב 22 הגיע, והוא משתמש בה ככלי כדי להראות מדוע תורת ההכרה לא יכולה לגזור ודאות . אלא שעבור יום, הספקנות היא תוצאה פילוסופית שלא ניתן להתגבר עליה, ואילו ניטשה רואה בכך חולשה שיש להתגבר עליה ולהשתמש באותה תוצאה ספקנית ככלי מועיל לחייו של...  To the book