|
|
193 הַמאנַה-סנסיי שם תפרחת אפרסק עדינה וכמה פרחי לפתית צהובים בתוך אגרטל במבוק, והניח אותו בצדה האחד של גומחת הטוֹקוֹנוֹמַה . על מגילה תלויה מתנוססת כתובת בקליגרפיה, "לב של יום יום", שנכתבה בידי נזיר ממקדש מיוֹשִׁין-גִ'י . אני יושבת בתנוחת סֵייזַה, רגלי משוכלות תחתי, על כרית נמוכה ושטוחה על רצפת הטטאמי, לצד חברתי איזוּמי, שלומדת יחד איתי כבר שנים את טקס התה אצל הַמאנַה-סנסיי . הַמאנַה-סנסיי, זוהר בקימונו שחור, מדשדש בחן, נכנס ויוצא מחדר התה, מביא כלי תה וקנקן לכה זעיר של אבקת תה מאצ'ה בצבע ירוק ומלא חיים . קומקום טסוּריגָאמַה תלוי, מברזל יצוק, מתנדנד בעדינות מעל לפחמים שבתוך הרוֹ ( בור אש השקוע ברצפה ) , כאילו רוח קלה מנשבת בחדר . החורף עוזב אותנו, והאביב בדרך . אנחנו יושבים בדממה, מתבוננים, מקשיבים, מתענגים . הַמאנַה-סנסיי הוא מארח עדין ומסביר פנים, ותנועותיו מדברות במקומו בזמן שהוא מכין עבורנו את התה . התה שלי מוגש בקערת תה בסגנון ראקוּ — קערה שחורה עמוקה עם ברק עדין, ודפנות אנכיות שעוצבו ביד מיומנת . כשאני כורכת את אצבעותי סביבה, אני מרגישה שהיא כמו שלוחה של הידיים שלי . הקערה של אי...
To the book |
|
|