רות

רק חיבוק 195 המוצמד לדלת החדר . אני גם מוטרדת : האם נוכחותי מפריעה לו ? האם הוא מרגיש שבת זוגו מספרת לי עליו ? בסופו של דבר חיים לא נגלה לפניי . הדירה מסודרת ומשדרת טעם טוב של שנים עברו . הסלון מלא עבודות אריגה קטנות, התלויות על הקירות . הן מעשה ידיה של רות — ובכך נפתחת השיחה . עמיה : תמיד היית אורגת ? רות : לא . עסקתי בהוראה . לימדתי אומנות במכללה . עמיה : ספרי לי קצת על עצמך . איפה גדלת ? מה עשית עד שהתחיל הקשר הזה ? [ היא חושבת מעט ומתחילה לענות . אני חשה כיצד היא בוררת בקפדנות את הפרטים — היא מדברת במשפטים קצרצרים, שמסתירים עולם ומלואו . ] רות : אני בת 71 . נולדתי בקריות ב- 1948 . מיד אחרי שנולדתי, אבי נפטר, ונשלחתי למוסד יתומים בחיפה, שם הייתי עד גיל חמש . נדמה לי שהיום המקום הוא ישיבה . חזרתי הביתה מהמוסד לאחר שאימי נישאה שנית . למדתי בבית ספר יסודי ותיכון בקריות והלכתי לצבא . [ מתוך התקציר הכי קצר הזה, הפרט ששהתה במעין בית יתומים מטריד במיוחד . היא לא מפרטת ואני לא שואלת, אך בהמשך יתברר שיש לעובדה זו משקל בהחלטות שהיא מקבלת היום . ] רות : למדתי להיות גננת והייתי גננת . אחרי שנתי...  To the book