עמיה ליבליך 72 אין לו משקפיים והוא מדבר ברור במבטא צרפתי מלבב . אשתו לא בבית, הוא מסביר לי . אנחנו מתחילים . עמיה : כמה זמן אתה גר כאן ? רוברט : שנתיים . קודם גרתי בעיר אחרת . עמיה : אז זו הדירה של אשתך ? רוברט : לא ! אשתי רצתה לגור כאן, לא רחוק ממשפחתה, אז שכרתי את הדירה הזאת . עמיה : ספר לי בבקשה קצת על החיים שלך . רוברט : אני ניצול שואה . [ הזיהוי העצמי הזה מעלה את מידת הרגישות שבה אני ממילא מתייחסת לכל מרואיין או מרואיינת . במשך למעלה משעה רוברט מספר לי בשטף את תולדות חייו . בתמלול השיחה, בחשיבה ובכתיבה — בהתלבטות מה לכלול ומה להשמיט — אני מגיעה למסקנה כי הישרדות היא הכותרת של חייו של רוברט, והיא קשורה גם למצבו המשפחתי עתה . בזכות החוסן הנפשי שלו הוא אינו בודד אף פעם, ותמיד מוצא את מקומו . לכן כללתי כאן, גם אם בקיצור רב, דברים שהם לא לעניין לכאורה . ] נולדתי בבלגיה ב- 29 ' . לפני שלושה ימים מלאו לי 91 . עמיה : מזל טוב . רוברט : תודה . [ ממשיך ללא הפוגה ] הגרמנים נכנסו לבלגיה ב- 1940 . זה היה יום שישי, ב- 10 במאי . בלגיה הייתה תחת כיבוש נאצי עד ספטמבר 1944 . [ חשוב לו מאוד לדייק בעו...
To the book