רינה

רק חיבוק 37 עמיה : אני מעוניינת לשמוע מעט על החיים שלך לפני הקשר החדש, ואחר כך תספרי לי על הזוגיות הזאת כמובן . רינה : כן, כן . אבל תכווני אותי, כי אני יכולה לדבר רצוף שלושה ימים, ויש לי תולדות חיים כל כך מגוונות . עמיה : בסדר, בואי נתחיל . [ המשפטים הבאים הם תקציר של מה שסיפרה במשך שעתיים . ] רינה : נולדתי ב- 47 ' בישראל . [ כלומר, בת 72 . היא נראית טוב, קלת תנועה ובעלת צחוק מתגלגל . ] אבא שלי היה ותיק בארץ ושירת בצבא הבריטי במלחמת העולם . כשהמלחמה נגמרה, הוא נסע לבודפשט לראות מי נשאר ממשפחתו, ושם הוא פגש את אמי, ששרדה את המלחמה . היא עלתה בעקבותיו כמעפילה ב- 46 ', ובארץ הם התחתנו . עמיה : היא הייתה במחנות ? רינה : לא, היא עברה את המלחמה בזהות בדויה, בחוצפה ובאומץ . [ אחר כך נראה לי שהיא ירשה את התכונות האלה — חוצפה ואומץ — או שזה הנרטיב המכונן שלה . רק בחיי הנישואים שלה, כמדומני, לא שיחקו תכונות אלה תפקיד . ] רינה : לצערי הרב הייתי בתם היחידה . למדתי, שירתי בנח"ל ונשארתי בקיבוץ . הייתי רועת צאן שנה שלמה, בודדה בשטח על גבול המדינה ! יכלו בקלות לחטוף אותי [ צוחקת בקלילות ] . אחרי הצבא ...  To the book