|
|
עניין של מוות וחיים 162 מוכרח לחזור ולהזכיר לעצמי להביט בפנים ולא בשדיים של חברותיה הרבות של מרילין שמבקרות אצלי . דמות מקריקטורה עולה בדעתי — אין לי מושג איפה ראיתי אותה לראשונה, אולי בגיל ההתבגרות : אישה מושכת בחוזקה סנטר של גבר לעבר פניה ואומרת, "יוּ-הוּ, אני כאן למעלה ! " העניין המחודש הזה מלוּוה לפעמים בתקרית מן העבר — מלפני שבעים וחמש שנים בקירוב — אשר בימים האחרונים צפה לעיתים קרובות במחשבותי . אני זוכר את עצמי בן עשר או אחת-עשרה, נכנס מסיבה כלשהי לחדר השינה של הורי ומוצא מולי את אמי לבושה רק למחצה . ובמקום לכסות את עצמה היא ממשיכה לעמוד שם בחזה חשוף, נועצת מבט בעיני בהעזה כמו כדי לומר, "תסתכל טוב ! " אני זוכר, לפני עידן ועידנים, שביליתי שעות רבות בדיונים על הזיכרון הזה עם אוליב סמית, האנליטיקאית שעימה נפגשתי ליותר מ- 600 שעות פסיכואנליזה במהלך ההתמחות שלי בפסיכיאטריה . ברור שאני נמצא עכשיו במצוקה קשה, והרגרסיה שלי אינה צירוף מקרים . כמו ילד, אני מבקש בתוגה סיוע אימהי . משפט שהשתמשתי בו במקום כלשהו באחד הספרים שלי חוזר אלי, "פרויד לא טעה בנוגע לכול" . אני חסר מנוחה ומתבייש באובס...
To the book |
|
|