אנחנו נזכור

ההוויה חלאהר המוות 143 בתור רופאה מיילדת אני עובדת כל חיי כדי להביא חיים חדשים לעולם, ובכל זאת נראה הולם כל כך שאני פה, עוזרת להנחות אותה החוצה . רייד יאלום, בן מרילין אהבה את האדמה, אהבה לגעת בידיה בחַרסית העשירה כשכרעה על ברכיה לשתול עגבניות ולקטוף תותים . נתגעגע לצ'אטני המִשמשים שלה, ולריבות . מרילין אהבה את האוויר . היא היתה הֲלָכית מצוינת ברגליה החסונות . אני זוכר פעם אחת ומיוחדת כשקטפנו אוכמניות בהיידלברג ושאפנו לקרבנו את הניחוח הכחול . ורגע אחר, כשראיתי אותה אוחזת בידו של אֶרב בחוף בהוואי בשקיעה . אני ממש רואה אותה עוצמת את עיניה ושואפת לקרבה את האוויר המלוח . היא אהבה אש ואת כל הדברים החמים . כשעצים התפצחו באח מרילין תמיד היתה יושבת במרחק חריכה . עניין של מוות וחיים 144 אני זוכר את השבוע ההוא בסילבר לֵייק כאשר שלושה דורות התכנסו לטיולים רגליים ולשחייה, ולסיפורים ושירים סביב המדורה — היא אהבה מרשמלו מושחם בשווה מכל הצדדים . מרילין אהבה יופי — לא בדרך הֵדוֹניסטית פשוטה אלא יותר כאישור לחיים, כסמל לטוּב האנושי . במובן מסוים, טוּב היה התכלית שלה, הדת שלה . היא חיפשה אחריו בעבודה של...  To the book