|
|
עניין של מוות וחיים 56 משרת ביטחון וחדת-הבחנה עד מאוד, שמונה את הדרכים הרבות שבהן היחידה שלה עשויה להיות לעזר בהקלת תופעות הלוואי של התרופות שמרילין לוקחת . מרילין מקשיבה בסבלנות, אבל לבסוף שואלת, "איזה תפקיד יכולה למלא רפואה פליאטיבית אם אתקשה ואסבול כל כך, עד שארצה לשים קץ לחיי ? " ד"ר ס' מהססת רגע, ואז משיבה שאם שני פסיכיאטרים מביעים את הסכמתם בכתב, אפשר לסייע לה לשים קץ לחייה . נראה שהמידע הזה מרגיע מאוד את מרילין, והיא מסכימה להתחיל בחודש של טיפול חדש באימונוגלובולין . אני המום, יושב שם מזועזע לגמרי, אבל בו בזמן מעריץ את הישירוּת ואת היעדר הפחד של מרילין . הברירות מצטמצמות, ועכשיו אנחנו דנים בפתיחוּת, כמעט כבדרך אגב, באפשרות שמרילין תשים קץ לחייה . אני יוצא מן הפגישה מטושטש ומבולבל . מרילין ואני בילינו את המשך היום צמודים זה לזה : הדחף הראשון שלי הוא לא להסיר את עיני ממנה, להישאר קרוב, להחזיק בידה ולא להרפות . התאהבתי בה לפני 73 שנים, וזה עתה חגגנו את יום הנישואים ה- 65 שלנו . אני יודע שאין זה רגיל לאהוב כל כך אדם אחר לזמן רב כל כך . אבל אפילו עכשיו בכל פעם שהיא נכנסת לחדר, פני קו...
To the book |
|
|