|
|
עניין של מוות וחיים 44 ונכנסתי למשרד שלי מתוך כוונה לבלות שעה במענה למיילים . בקושי הספקתי להתיישב לשולחן העבודה שלי, ונשמעה דפיקה בדלת . פתחתי, ומולי עמדה אישה נאה למראה בגיל העמידה . "שלום," בירכתי אותה . "אני אֶרְב יאלום . את מחפשת אותי ? " "אני אמילי . אני פסיכותרפיסטית מסקוטלנד, ויש לי פגישה איתך היום בארבע אחר הצהריים . " ליבי צנח . אוי לא, זיכרוני שוב בגד בי ! "היכנסי בבקשה," אמרתי בניסיון להיראות שווה נפש . "תני לי לבדוק ביומן שלי . " פתחתי את פנקס הפגישות שלי, והייתי המום לראות את "אמילי א'" רשומה בגדול במשבצת של השעה ארבע אחר הצהריים . באותו בוקר כלל לא עלה בדעתי לבדוק את סדר היום שלי . לעולם לא הייתי קובע פגישה לארבעה ביולי בדעה צלולה, כלומר אם דעתי אכן היתה צלולה . שאר בני משפחתי עדיין היו בחגיגת העצמאות בפארק הסמוך, ולגמרי במקרה הקדמתי לחזור והייתי במשרד בשעה שהופיעה . "אני מצטער כל כך, אמילי, אבל בגלל החג אפילו לא בדקתי ביומן שלי . עשית דרך ארוכה כדי להגיע לכאן ? " "די מרחוק . אבל בעלי הגיע ללוס אנג'לס מסיבות מקצועיות, כך שבכל מקרה הייתי נמצאת עכשיו בחלק הזה של העולם . " ...
To the book |
|
|