אמא לביאה

מ רותה 197 במערכה השלישית, בנשף הריקודים, רוחש המתח בשאלת גורלה של אחוזת גן הדובדבנים . על רקע המסיבה מתנהל דיאלוג בין בעלת הבית רנבסקאייה לסטודנט הצעיר טרופימוב . רנבסקאייה לבושה בשמלת נשף כחולה מבריקה וכתפיה חשופות, משתפת את טרופימוב בחששותיה לאבד את האחוזה . השיחה האישית הופכת על פניו לפוליטית, אידיאולוגית, על השינוי החברתי המבעבע מתחת לפני אדמת רוסיה שלפני המהפכה הקומוניסטית . טרופימוב : "מה זה משנה אם האחוזה נמכרה היום או לא נמכרה ? נושא האחוזה נסגר מזמן, אין דרך חזרה . אל תרמי את עצמך, יקרה שלי . לפחות פעם אחת בחייך תתייצבי בפני האמת" ( תרגום : רבקה משולח ) . בבימוי של פיטר צאדק הפכה התמונה, שעוסקת בהתרחשויות בעולם שבחוץ, לתמונה אינטימית, טעונה במתח ארוטי בין הסטודנט המשתוקק לאישה הבשלה . הדואט בין השניים מסתיים במונולוג רגשי של רנבסקאייה, שמגחך בחמלה את אטימותה לקולות השינוי החברתי המתקרב . בסופו של המונולוג פרץ הקהל במחיאות כפיים על ביצוע של מונולוג צ'כובי, בהחלט תופעה לא שגרתית . לא מדובר בסופו של שיר במחזמר ולא בסופה של מערכה, כי אם באמצע הצגה, בתגובה אותנטית וספונטנית למשחק ...  To the book