יצירה משותפת הפכה לחברות אמיצה

סיפורי התיאטרון שלי 138 שלוש שנים כעסה עלי על דחייה מתמשכת של תחילת החזרות, אבל אני הרגשתי שבמחזה מסתתר עומק גדול יותר מהסיפור על פניו . הפצרתי בה להתעקש ולהמשיך לחפור, להעמיק ולפתח . אחת התכונות היפות של עדנה היא יכולת ההקשבה הפתוחה שלה ואימוץ חופשי של הצעות ורעיונות, וכך המשיכה וכתבה שוב ושוב את המחזה . כל הלילה כתבה תמונות חדשות, ובבוקר התמלא חדר העבודה שלי בגלילי פקס ארוכים עם הגרסה החדשה . בסופו של דבר היתה על שולחני ערימה של 24 גרסאות שונות למחזה . שנינו, עדנה ואני, בעלי אגו מנופח ומטופח, אבל ביחסי העבודה בינינו נעלם האגו של כל אחד מאיתנו . זה סוד העניין . בתוכנית הטלוויזיה של יואב גינאי, "לגעת ברוח", תיארה עדנה את יחסי העבודה שלנו : "כשהבאתי לעמרי את המחזה בפעם הראשונה, הוא היה מאוד לא מרוצה . ברגע הראשון תמיד אתה נעלב קצת למשמע ביקורת . אחר כך ניסיתי להבין את הטענה שלו . הוא לא אישי, הוא ענייני . אין בו רוע, הוא בעד . הדיאלוג שלנו נקי מאגו . שנינו חותרים לאותה מטרה . " בסופו של דבר, "היה או לא היה" היתה אחת ההצגות שהכי אהבתי לביים . בכתיבה של עדנה, נוסף על הדיאלוגים המצוינים, ה...  To the book