תחרות ריצה הקאמרי נגד הבימה

מנהל אומנותי ל תיאארו ה ימה — נאלייעללי 101 היה מעודד ומחזק להיווכח שתיאטרון מצוין יכול להיווצר בפרובינציה דחוקה בפינת העולם ולכבוש קהל והערכה גם במדינות שאינן דוברות את שפת ההצגה . ההצגה הפליאה אותנו בחוכמתה ובמקוריותה . בתום ההצגה, כמנהל האומנותי של הבימה, ניסיתי להגיע אל הבמאי רוברט סטורואה כדי לבדוק את האפשרות להזמינו לביים בהבימה . מיהרתי אל מאחורי הקלעים של תיאטרון ירושלים, מסדרונות שהם לבירינת מסובך בפני עצמו . מצדה השני של הבמה רחבת הידיים והחשוכה הבחנתי בקרחתו הבוהקת של ידידי, המנהל האומנותי של הקאמרי באותה תקופה, אילן רונן . הבנתי שמתרחש פה מרוץ של שני תיאטראות מובילים בישראל על גיוס הבמאי הגיאורגי לביים בתיאטרון שבאחריותו . האצתי את צעדי ורצתי עד שהגעתי לפינת הקפה במרכז חדרי ההלבשה, ושם מצאתי את הבמאי המבוקש והמחוזר . מרחוק, בקצה המסדרון, ראיתי את אילן מדדה כאצן שבקושי מגיע לקו הגמר . ניצחתי בתחרות . ניצחתי בתחרות ? ההצגה שרוברט סטורואה ביים באותה שנה בהבימה היתה "טרטיף" של מולייר . השחקנים ( ביניהם : יונה אליאן, משה בקר, שלמה בר שביט, קרן מור, גיל פרנק, דוד דאור ) העריצו או...  To the book