|
|
סיפורי התיאטרון שלי 92 על מדרגות הקאמרי בפרישמן, כי אם במכתב ברכה ואיחולי הצלחה כאשר נועם התמנה למנכ"ל הקאמרי . לאחר ששמוליק הספרי, המחזאי והבמאי המוכשר, עבד לצדו שנה כמנהל אומנותי והשתחרר מהעול מרצונו, קרא לי נועם, בהיותי המנהל האומנותי של פסטיבל ישראל, לעבוד לצדו כמנהל האומנותי של הקאמרי . כך תמו שנות ברוגז מקפיא, והופשרו היחסים . הסכם השלום והפיוס נחתם בליל שימורים רווי אלכוהול, עם נאוה סמל ז"ל, אישה שמאוד הערכתי ואהבתי, ועם רינה אשתי, בסלון ביתנו, עד ציוץ ציפורי השחר . פרקנו והתמרקנו . זיכרון החברות, הקשר האישי, האמון, ההערכה ההדדית והעונג ביצירה המשותפת איפשר לנו לשוב ולהתאחד . אחרי שהגענו לקרע עמוק כל כך, לריב שהגיע לשיא השיאים, מיצינו . לא יהיה אפשר לריב עוד . מה שנשאר זה לבנות מחדש את האמון ולהתענג על הברית המחודשת שתימשך 25 שנים בתיאטרון הקאמרי . בשלב זה, 1985 , נפרדנו . נועם נסע לניו יורק כקונסול התרבות של ישראל בארצות הברית, תפקיד חשוב שאותו הפריח ביוזמות ובפעילויות מרשימות . ואני עברתי להבימה, לתפקיד המנהל האומנותי .
To the book |
|
|