תיאטרון על דעת המקום והזמן

לונ ו מ י ל רמה נאר — ידליימדלי 57 וולפסון מהמאה ה- 18 . כמעט אין מחזות בתרבות ובשפה העבריות, שנכתבו והוצגו לפני תחילת תחיית השפה העברית בעת המודרנית . אין מסורת, אין גרעין שמתפתח, אין זרע שצומח . התיאטרון המערבי צמח מן הכנסייה במאה העשירית . נשווה את מראה בית הכנסת הפשוט, האופייני, לכנסייה הנוצרית . בבית הכנסת היהודי עומד אדם ומתפלל דרך ספר שבידו אל אלוהיו . לעומת זאת, בכנסייה הוא צופה בטקס תיאטרלי, שומע נגינת עוגב ומקהלת ילדים, צופה בטקסים, עם תלבושות מפוארות, על במת המזבח שבקצה הכנסייה, המוארים בקרני האור החודרות דרך הוויטראז'ים הצבעוניים . אקסטרווגנזה מוחלטת — אירוע תיאטרלי . מולטימדיה . מחזמר . לפני כ- 120 שנה הגענו אל תהליך תחיית השפה העברית, והתיאטרון בכלל זה, חסרי בסיס דרמטורגי וחסרי מסורת תיאטרונית . יהיו כאלה שימחו על טענתי וינפנפו מולי בסיפורים הדרמטיים הגאוניים שבתנ"ך . בפסוק המתאר את סיפור העקדה בתנ"ך, בראשית פרק כ"ב פסוק ג', נבחין בבעיה : "וַיַּשְׁכֵּם אַבְרָהָם בַּבֹּקֶר וַיַּחֲבֹשׁאֶת-חֲמֹרוֹוַיִּקַּח אֶת-שְׁנֵי נְעָרָיו אִתּוֹ וְאֵת יִצְחָק בְּנוֹוַיְבַקַּע עֲצֵי עֹלָה...  To the book