בעל חלומות תחת הפגזה — בלהקה הצבאית

סיפורי התיאטרון שלי 30 ניצה שאול, שלומית אהרון, אפרת לביא, שם טוב לוי, דני וסלי וטובים אחרים . הלהקה פעלה בתקופת מלחמת ההתשה, בשנים 1968 - 1970 . הופענו בכל רחבי האימפריה, ממוצבי התעלה בדרום ועד קוניטרה בצפון, ארבע-חמש הופעות ביום . באחד הימים נסענו לסיני, ישובים במשאית דוהרת, על כביש ישר כסרגל המוביל למוצבי התעלה . לפתע נשמע פיצוץ . עשן שחור היתמר בשולי הדרך מירי פגז . אחרי כמה שניות נשמע קול פיצוץ נוסף, והפעם מצדו האחר של הכביש, ומיד אחר כך התקרב למשאית הדוהרת פגז נוסף . הבנו שאנחנו מטווחים על ידי האויב המצרי . אימה אחזה בכולנו . אפרת לביא ישבה לצדי . לימים סיפרה לי כי טמנתי את ראשי בחיקה, שנינו בחיבוק מפוחד ומחזק, ואמרתי לה, כך היא מספרת, "יש לי עוד המון תוכניות בחיים . אני רוצה להיות במאי . " המשאית סבה על עקבותיה, וחלומותי ללמוד בימוי ולהיות במאי ניצלו מהתקפת האויב המצרי . לא פעם ממעיטים בחשיבות הלהקה הצבאית, רואים בה "בידור נמוך" . לצד ההשפעות של התיאטרון הרוסי בראשית הבימה והתיאטרון האירופי והאמריקאי עם לידת הקאמרי, אני מאמין שהלהקה הצבאית היא אחד ממקורות ההזנה והצמיחה של התיאטר...  To the book