למי לא מת החמור

ליאור טומשין 40 הודעה מוקדמת — מופתעים לגלות שהחיים קורים קצת אחרת, ושהחמור שלנו מת . זה קרה לי בכל תחום מתחומי החיים — בבית, בזוגיות שפיתחתי, בזוגיות שלא פיתחתי, עם הילדים, פעמים אחדות עם כל ילד וילד, במצבי הבריאותי ועם החברים הטובים והקרובים ביותר . אך רק לשם הדוגמה אביא כאן את הרג החמורים שחוויתי לאורך השנים במסגרת עבודתי כבעלים של משרד עורכי דין . עיקר פַּרנסתי במשך יותר מ- 25 שנים היא מעיסוק כעורך דין בתחום נזקי גוף, הכולל את תחום תביעות הביטוח הלאומי בשל תאונות עבודה ומחלות מקצוע . את שכרי אני מקבל רק על בסיס הצלחה, באחוזים מהפיצוי שאני זוכה בו, אם אני זוכה, עבור הלקוח . ציניקנים יגידו שאזור הנוחות שלי הוא אזור הנכות של הלקוחות שלי . מערכת היחסים, כמו גם השפה והטרמינולוגיה בתחום, קצת מוזרות . בתום פגישה שבה אני פותח תיק חדש ללקוח שחלה / נפצע, אני נפרד ממנו באיחול שיהיה בריא, הוא משיב "בעזרת השם", ושנינו לא מתכוונים לכך עד הסוף . טוב, הדבר כמובן אינו נכון, אך בתחום שלנו המציאות והטרמינולוגיה אכן הפוכות ומבלבלות לא אחת . כשלקוח שלי מתקשר לאחר ביצוע בדיקות רפואיות שאליהן שלחתי אותו,...  To the book