רנדי פלד

136 ה ת נד ב ות כ ד ר ך ח י י ם : ר רד י ו ל ד לא הייתי מקובלת חברתית, הייתה לי רק חברה אחת . לפני כמה שנים פנה אליי מישהו שהיה בשכבה שלי אז, שהרגיש צורך להתנצל . איכשהו שרדתי עד לתיכון . בתיכון כבר השתנה הכול . היו לי שנים נהדרות, היו לי סוף סוף חברות, הייתי בוועד הכיתה, במועצת התלמידים, וכל הדימוי העצמי שלי השתנה . אחיי ואני חונכנו על ערכי עבודה . בין השאר עבדתי כשמרטפית ולימדתי אנגלית בשיעורים פרטיים . באותן שנים חשבתי שכשאגדל אלך ללמוד בבית ספר לאחיות . בתיכון גיליתי את עולם העשייה ההתנדבותית . בקריית אונו פתחו קורס ראשון של עזרה ראשונה והחייאה של מגן דוד אדום, ונכנסתי לזה . התנדבתי באמבולנס ומאוד נהניתי . במקביל התחלתי להתנדב במעון בקריית אונו לילדים בעלי צרכים מיוחדים, ומדי יום שישי היינו הולכות, שתי חברות ואני, עם מתנדב מקסים בן ,80 לשיר, לנגן ולחלק פרחים למאושפזים בבתי חולים . ספגתי את נושא ההתנדבות מהבית, כי אבי תרם לא מעט כספים, אבל נדמה לי שביסודו של דבר, בעקבות הדחייה החברתית שחוויתי, חיפשתי מקום שבו אוכל לתת ולקבל אהבה ללא תנאים, וזה בדיוק מה שקרה . הילדים במעון אהבו אותי ...  To the book