חגית שפירא

69 מ צ ל י ח ה בד ר כ ה באותה תקופה נאלצו הוריי גם להתמודד עם עובדת היותי לסבית, וכדי לעכל אותה נדרש להם זמן רב יותר מאשר את החילוניות שלי . הם שלחו אותי לפסיכולוג, והוא הסביר להם שזה לא אני, זה הם . . . איזה מזל . הלא יכולתי באותה מידה ליפול על פסיכולוג אחר שהיה תקוע אי שם, והכול היה נראה אחרת . את תעודת הבגרות לא השלמתי מעולם, כי את מי זה מעניין . אחר כך הגעתי לצבא, שהתגלה כמקום הנורא ביותר שהייתי בו בחיים . נשלחתי לקורס מודיעין חיל אוויר, שהיה דווקא נחמד, אבל אחריו הוצבתי בבור של חיל האוויר בקריה בתל אביב . זה היה קשה מנשוא, ובסופו של דבר שוחררתי בתום תשעה חודשי שירות . מגיל 15 ניגנתי בגיטרה בס . אהבתי את הגרוב ואת הקצב שמפיק הכלי הזה, ולאחר השחרור חזרתי אליו ולמדתי במשך כמה שנים אצל מורה מדהימה בשם הדס . האמנתי אז בכל ליבי שזהו, זה מה שאני רוצה לעשות . הרגשתי שתפקידו של הבס בהרכב מוזיקלי לתווך בין התופים לבין הגיטרות, לתרגם את שפתם זה עבור זה . משום כך הרגשתי שאני, בעצם, מין מתורגמנית מוזיקלית . כך התחילה הקריירה הראשונה שלי, כבסיסטית . במהלך העשור השלישי של חיי ליוויתי אמנים מהשור...  To the book