63 מ צ ל י ח ה בד ר כ ה כילדה רציתי בכלל להיות גרפיקאית, שחקנית או רקדנית . כשחזרתי מהטיול הגדול אחרי הצבא החלטתי – לא בעקבות מחשבה אלא דווקא מתוך איזו אהבה למקצוע שקיננה בי כנראה מגיל צעיר, ואולי בגלל הדרך שבה עברו עליי שנות נעוריי – להירשם ללימודי סיעוד ולעבוד כאחות . חיפשתי מסלול מקצועי שיעניק לי ביטחון כלכלי ותכלית, כי תכל'ס ואקשן צריכים להיות בכל דבר שאני עושה . נרשמתי למסלול לימודים בן ארבע שנים בבית הספר לסיעוד שבבית החולים מאיר בכפר סבא, שהתגלה כמשימה לא פשוטה . אף על פי שהייתי מחויבת כולי ללימודים, היה לי קשה . הדרישות היו גבוהות, וכללו מבחנים והתנסויות קליניות במחלקה . את העבודה שלנו בשטח העריכה אחות אחראית שחוויתי כקשוחה ומאיימת . לא אחת, בהגיעי למחלקה, נלחצתי מנוכחותה יותר מאשר מהעבודה עצמה . רוב הסטודנטיות שלמדו איתי הגיעו ללימודים מתחום פרא-רפואי, כך שעצם הטיפול והמושגים הכרוכים בו היו מוכרים להן . הייתי בין היחידים שצנחו ללימודים כמעט ללא כל הכנה . עבורי הכול היה חדש . אלה היו שפה ועולם חדשים, ונדרש לי זמן כדי להבין אותם . במהלך השנתיים הראשונות ללימודים קיבלתי הערכות לא...
To the book