רחלי שנהב גולדברג

53 מ צ ל י ח ה בד ר כ ה שקיבלתי, אבל הם תמכו בי בכל זאת, ולי היה חשוב להמשיך בדרך שבה בחרתי . עם סיום לימודי התואר הראשון מצאתי משרה כעובדת סוציאלית בבית חם לנערות, ברובן המכריע בנות העדה האתיופית . עבדתי גם בליווי קבוצתי ואישי של נערות שחוו מצבי סיכון ומסייעות לנערות אחרות על סמך ניסיון חייהן . אהבתי מאוד את העבודות בתחומים החברתיים . דרכן גיליתי בעצמי יכולות לסייע, להתחבר רגשית ולהנחות . העבודה בבית החם כללה גם קורסי הכשרה שנועדו לכוון אותנו . אחד מהם הדריך אותנו כיצד לעודד שיח עם הנערות על נושאים מורכבים . היותי 'פרנז'ית', כלומר לבנה, היה נושא שעלה לעיתים קרובות בשיחותיי עם בנות העדה האתיופית . היה לי ברור שאני רוצה לדבר איתן על גזענות, אבל חששתי ליזום שיחה על הנושא מכיוון שחשתי שאין לי הכלים לנהל אותה כראוי . לא מצאתי ספרות על גזענות בהקשר של עבודה סוציאלית, ולכן לא ידעתי איך נכון להתמודד עם התכנים שיעלו בדיון כזה . יחד עם זאת, נראה לי לא סביר להימנע מלהתייחס לנושא . שיערתי שלצבע עורן השפעה מכריעה לגבי האופן שבו החברה הישראלית מתייחסת אליהן, וכי הוא נוכח בקביעות בחוויה היום-יומית ש...  To the book