עינת שרוף

17 מ צ ל י ח ה בד ר כ ה התנגנה מוזיקה מכל הסוגים . אמי השמיעה לנו הכול – אום כולתום ובצל ירוק, חוה אלברשטיין והתרנגולים, והייתה לזה השפעה גדולה עליי . כשהייתי בת ,14 אבי נהרג בתאונת דרכים, כשהוא בן 47 . האובדן הזה היה המשפיע ביותר בחיי, בעיקר במובן הזה של שבריריות החיים, ההבנה שתמיד החיים יכולים לבוא ולמשוך לך את השטיח מתחת לרגליים . אני חושבת שזו הסיבה שאני 'עושה שמח', כדי להתגבר על הידיעה הזו, וכמו שאני תמיד אומרת, 'חבל לי על כל יום שבו לא שמחתי ולא שימחתי' . בכל הרגעים הקשים והדרמטיים בחיי ליווה אותי פסקול פנימי של שירה, שעזר לי להתגבר ולמצוא כוחות . כשקשה לי, רק שירים מנחמים אותי . בלוויה של אבי אני זוכרת ששרתי בלב את 'היה איש וראו איננו עוד', וזה הציל אותי . בטסט השלישי שלי, אחרי שני כישלונות, ביקשתי מהבוחן רשות לשיר לעצמי את 'ערב של שושנים', ועברתי . בלידה שרתי לעצמי את 'במשעול בלב שדות' . לכל אירוע בחיי יש לי שיר שמחובר אליו . בניגוד לבהירות של חלום הילדות, הגשמתו לא התנהלה בסדר המקובל . התחתנתי בגיל 20 עם החבר שלי, ניר, וכשהייתי בת 21 כבר הייתי אימא לתאומות . בזמן ההיריון עוד ה...  To the book