אלוף אורי גורדין

אם תהיי ערה אני אכנס הלל : הסיפור שלנו מתחיל פה, בקיבוץ יטבתה . רחל : הגעתי לקיבוץ כשהייתי בת 19 במסגרת גרעין השלמה, זה היה בסוף 1959 . הלל כבר היה פה . הוא נחשב "מבוגר" — היה בן 23 . הלל : אני זוכר את הפעם הראשונה שראיתי את רחל . עברתי ליד בחורה שניסתה לחפור גומה באיזה סלע גבס וראיתי שאין לה מושג מה היא עושה . גם לחפור עם מקוש צריך לדעת והיא ממש לא ידעה, וזה הטריד אותי . . . רחל : נתנו לי מקוש, אמרו לי לחפור גומות, למלא אותן באדמה ולשתול שיחים, אבל הסלע צחק : אני נתתי מכה עם המקוש והוא נתן מכה חזרה, ולא קרה כלום . הלל : ראיתי אותה והמשכתי בדרכי, אבל אחרי כמה דקות מצפוני כנראה הציק לי, אז חזרתי ושאלתי אותה מה היא עושה, והיא נתנה לי את ההסבר ששמעתם . ראיתי שכבר היו לה שלפוחיות בידיים . "אני יכול לעזור לך ? " שאלתי, והיא הסכימה . ככה זה התחיל . באותה תקופה בקיבוץ השקינו רק בלילה והיו תורנויות פתיחת קווים — קווי מים . ערב אחד, כשהייתי תורן, ראיתי את רחל ואמרתי לה שאני יורד לפתוח קווים ו"אם תהיי ערה אני אכנס, ואם לא נתראה מחר" . אני חוזר אחרי כמה שעות ורואה שהדלת לחדר שלה פתוחה . אני נכנס ...  To the book