לינוי אשרם

לא היה מישהו שיעזור לי להתגבר חדווה : גם אני וגם אורן היינו בכיתת ספורט, והספורט נשאר אצלנו במשפחה . אני התחלתי כבר בגיל שלוש-ארבע ועסקתי בכל מיני תחומים : התעמלות קרקע, התעמלות מכשירים, אפילו קפיצה למרחק, אבל בכל תחום התנסיתי רק קצת ולא התמדתי . הורי לא יכלו להשקיע כמונו ולרוץ את הריצות, וגם לא היתה להם היכולת הכלכלית לתמוך . הם היו שמים אותי בחוג והולכים . לא היו מעורבים בכלל . תמיד הייתי הילדה המושלמת שמסתדרת לבד וחשבתי שאגיע לאולימפיאדה . כשהייתי בכיתה ו׳, מישהו נגע לי ברגל בזמן שהתאמנתי על הקורה ונפלתי ממנה . זאת כנראה היתה טראומה, מאז פחדתי לעלות על הקורה . לא היה לי מישהו שיעזור לי להתגבר על זה, אז הפסקתי לגמרי עם התעמלות המכשירים, למרות שהמורה אמרה שיש לי פוטנציאל . היום אני יודעת שצריך למצוא את הדרך לפרק את הקושי ולכל קושי יש את הדרך להתגבר עליו . כנערה המשכתי עם הספורט כתחביב, ולא מעבר . בחטיבה עברתי למגמת אתלטיקה, ושם הכרתי את אורן . היינו באותה כיתה . כשיש לי מטרה אני משיג אותה חדווה : בהתחלה אורן ואני היינו רק חברים טובים . הוא היה שובב ופעיל . לא חשבתי עליו בתור בן זוג . ...  To the book