מיכאל בן שטרית

זה לא אבא שלךְ נולדתי במרוקו ב- 1940 , ככה רשום בתעודה, אבל במשפחה אומרים שנולדתי ב- 1938 . היינו תשעה אחים ואחיות, אני הייתי הקטנה . נולדתי כשההורים שלי כבר נחשבו מבוגרים — אמא היתה בת 40 ואבא היה מבוגר ממנה ונראה מבוגר מאוד . בעיני הוא היה זקן . כשנולדתי, אחותי הגדולה כבר היתה נשואה וגרה איתנו . חשבתי שבעלה של אחותי הוא האבא שלי ושאבא שלי הוא אבא שלו . כל הזמן קראתי לבעל של אחותי "באבא", עד שיום אחד היא אמרה לי, "זה לא אבא שלך" . נפגעתי כל כך . אחרי שלושה חודשים התעוררתי הכרתי את בעלי הראשון במרוקו והתחתנתי כשהייתי נערה . עלינו לארץ כשהייתי בת 17 . שנה שלמה היינו בדרך . הילד הראשון שלי נפטר תוך כדי, בגיל חצי שנה . עברנו מאונייה לאונייה, עם עצירות במחנות עולים, קזבלנקה, גיברלטר, מרסיי . זה היה נורא . אי אפשר להבין איך שרדתי . לא היה לנו כלום . במחנה בקזבלנקה חליתי בגלל הזוהמה, הבלגן, חוסר המים וחוסר האוכל . שלושה חודשים הייתי במצב של כמעט חוסר הכרה . שמעתי כל מה שאנשים דיברו סביבי, שאמרו כמה אני מסכנה . ואני שומעת הכול, אבל לא רואה ולא יכולה להגיב . אחרי שלושה חודשים התעוררתי . ב- 14 ...  To the book