עדי סופר־תאני

אמא שלי כבר לא האמינה שאתחתן רות : דרור ואני התחתנו כשהוא היה בן 32 ואני בת 27 . במונחים של אז נחשבנו מבוגרים . לאנשים בגיל שלנו כבר היו כמה ילדים, ואנחנו משכנו ומשכנו . האימהות שלנו דאגו, אמא שלי אפילו התייאשה . היא כבר לא האמינה שאתחתן . אבל לנו לא בער כלום . נהנינו מהחיים, טיילנו המון, ראינו עולם . אבל גם עבדנו הרבה . אני הייתי מורה צעירה ודרור אדריכל צעיר . נישאנו ב- 1970 . עדי נולדה ב- 71 ' . שנה אחריה נולדה מאיה . ורק אחרי חמש שנים נולדה מירי . דרור : באותה תקופה רות עבדה בכמה עבודות בו זמנית בתחום החינוך . העיקר היה להרוויח ולהתקדם . רות : גרנו ברמת גן בבית דירות . כשעדי היתה בת שמונה עברנו לסביון . איך אצליח לאהוב עוד ילדה ? רות : הלידה של עדי היתה איומה מבחינתי — אז עוד לא היה אפידורל — אבל היתה לידה תקנית לגמרי . לשמחתי היא היתה ילדונת מקסימה . ההתפתחות שלה היתה הכי נורמלית שאפשר . ממש לפי הספר של ד"ר ספוק . דור : הייתי מעורב מאוד בגידול של עדי . היה לי יחס מיוחד 1 אליה . חוץ מלהניק אותה עשיתי הכול . רות : גם אני לא הינקתי . דרור : היא היתה ילדה בלונדינית, חייכנית . מהרגע שנו...  To the book