|
|
החיים כמשחק 72 האסיר . אחד האסירים אוהב את זולתו ברמה של "ואהבת לרעך כמוך" . לשון אחר : כל שנת מאסר שמושתת על האסיר האחר מכאיבה למקבל ההחלטה כאילו הוטלה עליו . בכל צירוף החלטות "האוהב" בוחן לא רק את סך שנות המאסר שיוטלו עליו, אלא גם את סך שנות המאסר שיוטלו על זולתו . ברור שבמקרה כזה החלופה הדומיננטית מבחינתו היא אי-הודאה בביצוע העבירה החמורה . אי-הודאה של שני האסירים תביא עונש של שתי שנים במשותף לשניהם ( שנה לכל אסיר ) . גם אם האסיר השני אדיש לתחושת "האסיר האוהב" ומחליט להודות בעבירה החמורה כדי לצאת ללא עונש, יעדיף "האוהב" שלא להודות . יוטלו עליו שלוש שנות מאסר, אבל הדבר עדיף בעיניו משתי השנים שיוטלו עליו אם יודה גם הוא . זאת משום שהעונש המשותף שיוטל על "האוהב" ו"הנאהב" יהיה ארבע שנים ( שנתיים לכל אחד ) . אם האסיר השני נוהג גם הוא כ"אוהב" ומסרב להודות, יכול האסיר הראשון לצאת ללא עונש . אך שלוש שנות המאסר שיושתו על זולתו יכאיבו לו יותר מעונש של שנה אחת לו ושנה אחת לשותפו . שתי בעיות כרוכות בפתרון האהבה ברמה שתיארנו . ראשית, ספק גדול אם אפשר לקוות מבני תמותה רגילים שיהיו להם רגשות כאלה כ...
To the book |
|
|