|
|
גאונות וחרדה | 18 * של לייפציג, שָם הוא לא רק מנצח על התזמורת תפקידיו כקַפֶּלמַייסטֶר הטובה בעולם, אלא גם נדרש לבחון את הסטודנטים באקדמיה למוזיקה של העיר עד אחרון העצלנים שבהם . אם יש לו כמה שבועות פנאי, הם מוקדשים לסיבובי קונצרטים הנערכים בבירות אירופה . כבר מזמן הוא משתוקק לוותר על חייו הציבוריים ולהשתקע בברלין, בבית גן שבו יוכל להלחין ללא הפרעה . "כבר שנים לא חגגנו יחד יום הולדת", נוזפת בו פאני . זה עתה מלאו לה 41 והיא נוטלת לעצמה את תפקיד המצפון המשפחתי שמילאה אמם המנוחה . "סמכי עלי", מבטיח פליקס, "את יום ההולדת הבא אבלה איתך" . הוא יודע תמיד לומר את המילים הנכונות . הוא גבר רזה ונאה, בעל שער שחור מתולתל ועיניים כהות המפיקות תבונה . הסופר הבריטי ויליאם מייקפיס תקרי אמר עליו שניחן ב"פנים היפות ביותר שראיתי מעודי, ובעיני רוחי כך אני רואה את פני מושיענו" . רק מעטים יכולים לנחש את הסערה שמשתוללת מאחורי החזות השלווה הזאת . רק מעטים יכולים לראות אדם שחי על נימים אחרונים של ביטחון עצמי שברירי . פליקס מביא לפאני מתנה . מתנה לחג המולד וליום ההולדת גם יחד . זהו עותק הגהה של שלישיית הפסנתר הא...
To the book |
|
|