|
|
בדרכי שלי 123 אבל כדי לוודא שזה יקרה — קרעתי אותם . הם הלכו אחרי ונאנקו . נמצאנו בראש המדרון, והיה עלינו לקחת את השלוחה הנכונה . מאיזושהי סיבה — טעיתי . בחרתי בשלוחה שמובילה לשום מקום . איבדתי את כל היתרון שרכשנו במהלך הטיפוס המאומץ במעלה הנחל . כמה דקות נקפו עד שהבנתי שטעיתי . ועכשיו היה עלי לתקן את הטעות . לצורך כך נאלצתי להוריד את החיילים במדרון השלוחה שעליה טיפסנו, ולטפס שוב על המצוק הנגדי, שעליו נמצאת השלוחה שתוביל אותי ליעד . ראשונים כבר לא נגיע . עכשיו הייתי זקוק לאלה שנאנקו מאחורי . לכל טיפה מהיכולת שלהם . הם הלכו אחרי, כסומים בארובה, ואני אכזבתי אותם . נדרש מהם מאמץ פיזי עצום כדי לתקן טעות שאני — קצין צעיר ונפוח מחשיבות — ביצעתי על הגב שלהם . אספתי את המחלקה סביבי, אמרתי להם : "תראו, טעיתי . אנחנו צריכים לחזור את כל הדרך ולעלות שוב במדרון הנגדי . " לקחתי אחריות, נתתי להם דין וחשבון מלא, עניתי בסבלנות לכל שאלה שנשאלה . למזלי לא נשמעו טרוניות . עשינו את כל המסלול מחדש . כבר לא הגענו ראשונים, אך ביצענו את התקיפה . בשבילי כקצין צעיר, זה היה אירוע קשה . ראיתי בו כישלון . אני זוכר א...
To the book |
|
|