בדרכי שלי 119 היעדרה המוחלט של תרבות ארגונית בתחום הזה . צה"ל אינו מאמין היום, ולא האמין בעבר, בתחקיר נוקב, אכזרי, מופשט ממיתוסים, ונקי מחשבונות . הכוונה היא לתחקיר אמין, נקי, מדויק ונטול משוא פנים — כפי שצריך להיות תחקיר שעוסק בחיי אדם . הסיבה לכך היא פרוזאית — איש איננו אוהב לעמוד למבחן, להיות מושא לביקורת, להודות בטעויותיו ולשלם את מחירן . במובן הזה צה"ל נוהג כאחד האדם . הוא מעדיף לעבור לסדר היום, לעגל פינות, לטייח, למרוח ולחלק צל"שים . נחיצותו של התחקיר מקבילה לצורך בניתוח שלאחר המוות כדי לקבוע ממצאים פתולוגיים . בהיעדר ניתוח כזה, אין לממצאים ולמסקנות כל תוקף . צה"ל יוצא למלחמה הבאה בטרם למד לפרטי הפרטים את זו הקודמת . כך זה היה לכל אורך שנותיו . מטרתו של תחקיר היא לבחון באופן מהימן ומדויק את ההתרחשויות ביחס לתוכניות שתוכננו ולאופן שבו בוצעו . הוא חייב להיות עמוק, מקצועי וכן, כי כל עיוות יוביל למסקנות שגויות ולטעויות ולכשלים שלהם כבר נחשפנו בעבר . מטרתו אינה חיסול חשבונות וניקוי אורוות, ומובן שיש לתת גיבוי מתאים למי שטעה : עדיפה ומבורכת עשייה, ואפילו הסתברה כמשגה או הובילה לתוצאות ...
To the book