|
|
מקנה אברם לאברהם דבלמש 236 דבלמש מציע ממד סובייקטיבי ללשון . ההבדל בין שני המשפטים הוא בבחירה המוּדעת של הדובר ( או הכותב ) לייצג את כיוון הזרימה הנכון בעיניו . גישה זו תואמת את מושג המיקוד ( טופיקליזציה ) : המרכיב שבראש המשפט הוא המרכיב שהדובר התכוון להבליט . סדר המילים במשפט מעיד על בחירת הדובר מי ה התחלה ומי ה גבול , היינו על כיוון הזרימה במשפט לפי בחירת הדובר . שינוי סדר המילים אינו משפיע על האגנט והפציינט 69 שכן אלה אינם בתחום הלשון . אעיר כאן על דעה אחרת על משמעות המונח גבול ב מקנה אברם . קלצקין קובע כי אחת ההוראות של גבול היא “בדקדוק : יחס השם בנטיתו ( Kasus ) ״, והוא מדגים הוראה 70 הוא מזהה את הגבול שאליו, הגבול זו בדיון בחמש דרכי השימוש בנטיית השמות . שבו ו הגבול שממנו עם יחסות דטיב, לוקטיב ואבלטיב, בהתאמה . אני חולק על דעה זו . לשיטתו של דבלמש, הגבול מזדהה תמיד עם השם הבא לאחר הפועַל, אף כאשר השם ביחסה המתאימה ( היינו בשימוש אות השימוש המתאימה ) בא לפני הפועַל . אפשר להבחין ב מקנה אברם בקשר בין התחלה ל גבול ובין ה שמוש הבודד ל שמוש 71 קשר זה עומד כנגד הַקשר בדקדוק המודיסטי שב...
To the book |
|
|