|
|
מקנה אברם לאברהם דבלמש 188 השימושים של אות השימוש מקומם בדיון שהמוטיבציה שלו תחבירית . במקום אחד המחבר אף מצטדק : “אלה הם שמושי הלמד אף שאין כֻּלם מורים קנין אך אמנם לפי 204 שברובם יורו קנין [ … ] לכן זכרנו כֻּלם כאחד בזה הדרך השלישי בשמושי הקנין״ . הדיון ב דרכי השמוש בנטית השמות הוא אפוא שילוב של שני דיונים בשתי מסורות דקדוקיות . דבלמש נוקט את המונח שמוש בשתי הוראות העשויות לבוא זו לצד זו, לעיתים אפילו בתוך משפט אחד . כל אחת מחמש ה דרכים המוצגות קרויה שמוש 205 ) . שלוש מחמש ה דרכים קשורות ( למשל : “ובשמוש הרביעי יהיה הזולת אשר בו הזולת״ קשר הדוק באותיות שימוש, ואחת מהן במילת טעם . דרכים , או שמושים , אלה נחלקים 206 — וצדדים אלה נקראים אף הם שמושים לפי מסורת מינוח אחרת, זו של ל צדדים הדקדוק העברי המסורתי, ובלשון החיבור : “והם הנקראים שמושי המם אצל מדקדקי הלשון העברית״, וכן “והנה יהיה הזולת שלו על תשעה עשר צדדים כמספר שמושי 207 כך אנו מוצאים משפט כמו “אלה הם שמושי המם שהוא שמוש הזולת על הלמד״ . 208 בדיון הראשון חמש פונקציות הדרך השנית״ לצד “הא לך עשרה צדי שמוש בית״ . תחביריות, וכל אחת מ...
To the book |
|
|