|
|
מקנה אברם לאברהם דבלמש 110 מייד לאחר מכן דבלמש מאפיין את ה הרכבה הנודדת כך : מה שעוברת ממגביל אחד אל אחר [ … ] שלא עמדה על המגביל הראשון . quae transit a terminante uno in alterum [ … ] quae non stetit super terminante primo . 93 על פי ההגדרות האלה, על פי הדוגמות שדבלמש מביא סמוך להגדרה הראשונה ועל פי ההגדרות שבהמשך הדיון להרכבת הפעלים הבודדת ולהרכבת העניינים הבודדת, אפשר להסיק כי הרכבה עומדת או בודדת היא שלמה במובן שיחס ההגבלה בין מוגבל ל מגביל ממומש בתוך ההרכבה ואינו חורג אל מחוץ לה, היינו שהמגביל אינו מוגבל מצידו על ידי מגביל אחר . דבלמש מביא את הדוגמות הבאות : “ולוט הלך״ ( “לוט״ הוא 94 המוגבל ו״הלך״ הוא המגביל ) ו״ותבֹא בלט״ ( “ותבֹא״ הוא המוגבל ו״בלט״ הוא המגביל ) . הפעולות המבוטאות על ידי הרכבות אלה אינן זקוקות לעצם אחר . ההרכבה העומדת או הבודדת באה כנגד ההרכבה האינטרנזיטיבית, אך הגדרתה של זו שונה מאוד מההגדרה שב מקנה אברם : Constructio [ … ] intransitiva est constructio, in qua secundum constructibile, per suos modos significandi, dependet ad primum . ( ההרכבה האינטרנזיטיבית היא ...
To the book |
|
|