|
|
99 פרק א : הרכבה ( ההרכבה היא איחוד של מרכיבים אשר הסיבות שלו הן דרכי הסימון והשכל, 64 ואשר הומצא כדי לבטא מושג נפשי מורכב . ) קל להיווכח כי הגדרתו של דבלמש קרובה בפרטיה להגדרתו של תומס, והדמיון מביא אותנו לידי ההכרה שאברהם דבלמש משלב מונחים מודיסטיים בתורת הלשון שלו ומאמץ אותם לתוך הדקדוק של השפה העברית . אומנם, מלכתחילה אין די בדמיון הרב בהגדרות כדי להסיק שדבלמש הכיר את החיבור של תומס מארפורט, שכן ייתכן גם כי טקסט אחר שימש מתווך ביניהם . אך ככל שנמשיך לבחון את מקנה אברם ניווכח שהזיקה בין שני החיבורים עולה ממקומות רבים . 65 ארבע סיבות הכרחיות להרכבה מונה תומס מארפורט בעקבות הפיזיקה של אריסטו . הגדרתו התמציתית עונה בדיוק על ארבע הדרישות . הדיון בארבע הסיבות אופייני לכתיבה של ימי הביניים, ואנו מוצאים אותו גם בכתיבה העברית . למשל, ר׳ שמואל אבן תבון בפתיחה לתרגום ספר מורה נבוכים לרמב״ם כותב כך : וכל מעשה יש ארבע סיבות למציאותו ולהיעשותו, ולא ימלט מאחד מהם, והם 66 הפועֵל, החומר, והצורה והתכלית . את ארבע הסיבות אנו מוצאים גם בכתיבת הדקדוק העברי של המחברים המושפעים מהכתיבה הפילוסופית . כך, ל...
To the book |
|
|