פרק ו: אסתטיקה וציונות דתית – סיפור שלא נגמר

288 גבולות – פרקים באסתטיקה ציונית דתית באגודת ישראל, ועל כן חשו הוגים, מחנכים, פקידים ונציגים אלקטורליים דתיים של מוסדות היישוב והמדינה אחריות חינוכית וציבורית מול האיום בפגיעה בצניעות . למעשה היה היחס ליצירתיות האסתטית בהגות הציונית הדתית מעוגן לעומק בביקורת על החילון של היישוב ושל המדינה . אי אפשר להפריד את הדיון בספרות ובאמנות מהיוצרים החילונים . נקל להבין שמתוך גישה כזו לא יצאו קריאות רבות וסוחפות ליצירה דתית עצמאית שתתמודד בזירה הספרותית והאמנותית . אדרבה, הציונות הדתית התחפרה בתוך עצמה . לא פלא שעברו שנים רבות מאז תקופת היישוב וייסוד המדינה ועד שקמה שורה ארוכה של יוצרים דתיים לאומיים החל משלהי שנות השמונים, שהתאמצו ליצור מתוך אווירה חופשית יצירה בלטריסטית . ועד היום קיצונים מבין המבקרים החילונים טוענים, שסופרים ציונים דתיים לא הצליחו להשתחרר מכבלי הכפיפות לנורמות דתיות . בפרק מסכם זה אני מבקש לעקוב אחרי התייחסויות לתחומי האסתטיקה שהתהווּ בהגות הציונית הדתית בשנות היישוב ובעשורים הראשונים למדינה . המיקוד איננו השקפת עולם או שיטה, אלא התייחסות מטה-אסתטית . מה שמעניין אותי הוא עצם ...  To the book