|
|
324 אפילוג הוֹשֵט לָמוֹ אֶת לִבְּךָ טְבוֹל-דָמִים חָם . אוּלַי תִנְעַם לְרֶגַע דַרְכָּם הַשְחוֹרָה . תִּתּוֹ לַבְּזוּיִים, לָרְשָעִים, גַּם לַחֲזָקִים — אוּלַי תָּהֵל רֶגַע בַּת צְחוֹק זַכָּה עַל שְפָתַיִם לְאדֶם לִבְּךָ הָרוֹעֵד בַּיָד . עומד לו משורר עברי נבוך וקורא שירים זעירים ובהירים כמין נרות חנוכה שהאירו אבותינו בליל גלות העולם ; קורא לא באמנות גדולה אבל בנאמנות יתרה, קורא בענוה : רַב הֶלְאָנוּ זֶה הָרְחוֹב ! נָשוּבָה אֶל קִרְבֵּנוּ ! יַעַר עָבֹת הוּא וְשָקֵט, בּוֹ נַעֲמִיקָה שֶבֶת . לא נמצה את מהותו ודמותו של פוגל, ולא נכיר את שירתו מיסודה, אם לא נלך אל מולדתו פודוליה לתהות מעט על קנו הראשון [ . . . ] שכן צביונה העממי של יהדות פודוליה והמתח המתמיד בגורלה ההיסטורי, עצבו מאז את דמותם של אישיה ויוצריה [ . . . ] "פודול ! " ואנו מזדעזעים עד שורש נשמתנו מגזרת ת"ח ! ו"מיוון מצולה" עולה קול שוועת הקהלות הקדושות טולטשין ונמירוב שנחרבו בידי הצורר חמיל, ימ"ש . הה, רבות רעות שבעה לה ארץ זו ! [ . . . ] בין ערי פודיליה החשובות נמנית גם העיר סאטאנוב [ . . . ] אכן, לא מקרה הוא שפוגל, המשורר בן...
To the book |
|
|