214 פרק שלישי ניעורו בלִבות המקשיבים וניצנץ לעיניהם יום מלוהט זר, שרוע על-גבי קמה מצהיבה, בערבות ארץ כיסופים" . האלמנט האידילי שבתיאור זה הוא שמוביל לנקודת המפנה החשובה בסיפור . גינא נמצאת בחופשה חלומית עם בן זוגה . העובדה כי דימוי זה, של ארץ נכספת, שב ועולה בה בעודה נמצאת כביכול בגן-עדן, מגלה כי הדברים אינם כשם שהם נראים . מכיוון שגינא היא גיבורה לא מודעת, מסקנה זו לא מיתרגמת לכדי מחשבה ברורה וקונקרטית . במקום זה, "גינא השעינה עצמה על מעקה הגזוזטרה . [ . . . ] משום-מה קם לפניה לילה אחר, מרוחק ממנה כמה שנים, משרק הכירה את בארט" . אז, לאחר שטיילו השניים, שבה לבית הוריה ועמדה בחלון חדרה נטויה אל ליל הקיץ : "דימתה אז לקלוט בחוש שפשופו של גפרור, מעֵין שפשוף לא-ממשי בַּחדר הגובל, מקום שאביה הצית מן-הסתם את הסיגריה אגב עיון בספרי הכימיה שלו . אביה, פרופסור קארל פוּנקֶן, בעיניו המלאות בינה עילאית, הסלחניות, הצופות לעומק הנפש מבלי לפגוע בך, שככה אהבה אותן" ( עמ' 33 ) . בצורה זו, מוטיב הסיגריה שהייתה בידה וכבתה באפיזודה הקודמת — שסימל ניצוץ והתלקחות ראשונית של הבנה — שב לבעור באופן סמלי בעזרתו ...
To the book